מדרש לקח טוב
דבי ר׳ ישמעאל תנא הלא כה דברי כאש נאם ה׳ וכפטיש יפוצץ סלע (ירמיה כג כט), מה פטיש זה מתחלק לכמה ניצוצות. אף כל דבור ודבור שיצא מפי הקב״ה מתחלק לכמה טעמים, אמר רבי יהושע בן לוי מאי דכתיב לחייו בערוגת הבשם מגדלות מרקחים (שה״ש ה יג), על כל דבור ודבור שיצא מפי הקב״ה, נתמלא כל העולם בשמים, מיד מוציא הקב״ה רוח מבית גנזיו, והיה מעביר ראשון ראשון לגן עדן, שנא׳ שפתותיו שושנים [נוטפות] מור עובר (שם). וא״ר יהושע בן לוי כל דבור ודבור שיצא מפי הקב״ה נשמתן של ישראל פורחת, שנאמר נפשי יצאה בדברו (שם), והוריד הקב״ה עליהן טל שעתיד להחיות בו מתים והחיה אותם, שנאמר גשם נדבות תניף אלהים נחלתך ונלאה אתה כוננתה (תהלים סח י). וא״ר יהושע בן לוי על כל דבור ודבור שיצא מפי הקב״ה היו ישראל נרתעין לאחוריהן, והיו מלאכי השרת מדדין אותן, שנאמר מלאכי צבאות ידודון ידודון וגו׳ (שם שם יג).
רש"י
לְחָיָו כַּעֲרוּגַת הַבֹּשֶׂם. אֲשֶׁר שָׁם בְּאוֹתָם עֲרוּגוֹת גִּדּוּלֵי מֶרְקָחִים:
תורה תמימה
לחיו כערוגת הבושם. [אמר רבי תנחומא, בתלמידי חכמים איירי], זה מלחים מקצת דבר וזה מקצת דבר עד שתהא הלכה יוצאת כמין לחיים נבמלחים ענינו מדביק כמו בויק"ר פ"ג כאדם שמלחים שני נסרים ומדביקם זה בזה, והוא לשון ערבי, והכונה כאן זה נותן מקצת טעם להדבר וזה מקצת עד שתהא הלכה יוצאת כמין לחיים, ולא נתבאר מהו זה כמין לחיים, ונראה דדרשה זו היא בהמשך ללשון הפסוק הקודם יושבות על מלאת, והוי הכונה שהלכה יוצאת במלואה כמו לחיים, כלומר מלאה בטעם ובסברא כמו מלואת הלחיים לפרצוף הפנים מזה ומזה, והלשון צריך תקון והג"ה קצת, ואולי צ"ל לחייו וגו וסמיך ליה יושבות על מלאת, זה מלחים וכו' עד שתהא הלכה יוצאת מלאה כמין לחיים, או עד שתהא הלכה יוצאת כערוגת הבשם.
.
(מ"ר)
(מ"ר)